למה אנחנו עדיין שוות פחות בכנסת?

התמונה של gilat

כשהתכנסה לראשונה, הייתה הכנסת מהפרלמנטים השוויוניים יותר בעולם: היו לנו אז 11 חברות כנסת, כעשרה אחוזים. זה הרבה מאוד, אם נזכור שזכות בחירה לנשים הייתה בת פחות מחמישים שנה ברוב העולם. לכנסת ה-18, זו המכהנת כעת, נבחרו 21 נשים - 17.5 אחוזים. מאז היו כמה חילופי אישים (שלא לומר חילופי גברי) והמספר גדל מעט ואחר כך הצטמצם. לכאורה השתפרנו. באופן מעשי הידרדרנו, שכן העולם לא עצר במקום. ייצוג נשים בפרלמנטים ברוב העולם עלה ואנחנו נשארנו מאחור.

ומה קרה במדינות ש"עקפו אותנו בסיבוב"? הבטחת ייצוג לנשים. המדינות הסקנדינביות, שבהן ייצוג הנשים בפוליטיקה גבוה במיוחד, הן אולי הדוגמה הטובה ביותר. שם, במשך שנים, העלו המפלגות באופן רציף את הבטחת הייצוג לנשים עד שלא היה בה עוד צורך, מעט אחרי שעברה את 40 האחוזים לכל אחד מהמינים. ככל שהתקדם מהלך זה, ייצוג גבוה לנשים הפך ליתרון אלקטורלי. נשים מהוות כמעט 45 אחוזים מהפרלמנט בשוודיה וקרוב ל-40 אחוזים מהפרלמנט הנורווגי.

דוגמה אחרת היא בלגיה. בה נחקק בשנת 1996 חוק שקבע ייצוג שוויוני לנשים ולגברים בפרלמנט, ויושם בהדרגה. בבחירות שלאחר החלת החוק עלה שיעור הנשים בפרלמנט הבלגי מ-12 ל-19 אחוזים, וכיום הוא מגיע ל-38 אחוזים. אם נדמה שרק מדינות אירופיות צפוניות יכולות להרשות לעצמן נשים בפרלמנט, כדאי להזכיר שבראש רשימת המדינות שבהן ייצוג לנשים עומדת רואנדה (56.5 אחוזים של נשים בפרלמנט). גם ארגנטינה נמצאת גבוה ברשימה - עם יותר מ-37 אחוזי ייצוג לנשים, לאחר חקיקה לייצוג שווה שהתקבלה בשנת 1993 ומאמץ גדול לאכוף אותה בעשר השנים האחרונות.

בעולם הפכה הבטחת ייצוג לנשים לאחד הסממנים של סוציאל-דמוקרטיה, אם כי גם מפלגות אחרות מתהדרות בה. רעיון הבטחת ייצוג, במפלגות ובחקיקה, מעורר גם התנגדות. רבים רואים בו הענקת יתרון לא צודק לקבוצת אוכלוסייה ספציפית. אחרים טוענים שהבטחת ייצוג תכניס נשים שאינן ראויות לרשימות ולכנסת. לא מעטים טוענים כי השריון כמוהו כקביים והוא הופך את הנשים לנכות ותלויות. טענה אחרונה זו היא הפשוטה ביותר להפרכה. במדינות שבהן הלכה הבטחת הייצוג וגדלה מעבר לארבעים אחוזים, לא היה בה עוד צורך - נשים נבחרו בשיעור גבוה מבלי שהוקפצו ברשימה. כך היה גם במפלגה העבודה בבחירות למוסדות שנערכו בספטמבר, כשייצוג הנשים הגיע לכמעט 40 אחוזים, בזכות מנגנון יעיל להבטחת ייצוג. 

גם הטענות האחרות אינן עומדות במבחן המציאות. גם כיום השדה הפוליטי הוא גברי ברובו, יש רוב גדול לגברים בכל הדרגות והם הנותנים את הטון. תופעה זו מחלישה נשים ששוקלות להציג עצמן כמועמדות פוליטיות מסיבות רבות. ראשית, נשים יעריכו את סיכוייהן כנמוכים בגלל מיעוט הנשים בפוליטיקה. שנית - אחרים יעריכו את סיכוייהן כנמוכים ולכן הן יזכו לתמיכה מועטה. זאת ועוד - יש נשים שיעריכו את סיכוייהן לתפקד בסביבה שהיא ברובה גברית כפחותים. הרוב הגברי בפוליטיקה הוא אחד הגורמים להנחה רווחת שהפוליטיקה אינה מתאימה כלל לנשים, או שהנשים אינן מתאימות לפוליטיקה. הנחה זו מצמצמת עוד את התמיכה בנשים. כך, נשים רבות וראויות אינן נכנסות לפוליטיקה, מתוך חשש שסיכוייהן להיבחר נמוכים מאוד. וכלל לא הוזכרו כאן מגבלות נוספות של נשים בתוך הפוליטיקה.

אסור לפספס את ההזדמנות

הדרך להתגבר על מכשולים אלה היא החלטה להבטיח ייצוג של ארבעים אחוזים. הבטחת ייצוג נמוך מזה נחוצה אמנם בשלבים ראשונים בתהליך של הגדלת שיעור הנשים בפוליטיקה, אך בשלב מאוחר יותר מהווה מגבלה לנשים, מכיוון שהמינימום של הבטחת הייצוג הופך לרוב למקסימום, בגלל חישובי פריימריז מסוגים שונים.

אמנם בישראל עומד על שולחן הכנסת חוק שמטרתו לעודד ייצוג לנשים באמצעות מימון המפלגות, אך חוק זה לא עבר לשלבי חקיקה מתקדמים. חוק להבטחת ייצוג לא קיים כלל. ובמפלגות? במפלגת העבודה מובטח ייצוג של 20 אחוזים לנשים - אחת בכל חמישייה. בליכוד מובטחים לנשים חמישה מקומות עד המקום הארבעים - המקום העשירי, העשרים, השלושים וחמישה והארבעים. ייצוג זעום ביותר.

הבחירות הקרובות - שבהן בראש מפלגת העבודה ומפלגת מרצ עומדות נשים, ושנשים רבות וטובות הצהירו על ריצה בפריימריז - הן הזדמנות טובה להחליט על ייצוג של 40 אחוזים ברשימות המפלגות לכנסת. על מפלגת העבודה, שהופכת לסוציאל-דמוקרטית מן המניין, להבטיח ייצוג של ארבעים אחוזים לנשים ברשימה לכנסת, כראוי לשמה ולאידיאולוגיה שהיא מובילה.

ההזדמנות שעומדת לפנינו תשפר גם את המצב האלקטורלי של המפלגה. נשים ישראליות מודעות יותר ויותר לייצוג שלהן בפוליטיקה. בבחירות הקודמות זכתה ציפי לבני לתמיכה מעבר למפלגתה שלה בזכות היותה אישה, ובבחירות האלה עוקבים ארגוני נשים אחרי הרשימות ומציינים מהו אחוז ייצוג הנשים בהן. אסור לנו לפספס - הפעם רשימה שווה.

פורסם במקור באתר ynet