הבעיה

בתקשורת הישראלית יש בעיה חמורה של ייצוג נשים, המהוות 51% מהאוכלוסיה. בעיית הייצוג מתבטאת בשני מישורים - גם ההופעה בתקשורת כמרואיינות, וגם ההופעה כבעלות תפקיד בתקשורת עצמה - עורכות, כתבות פרשניות וכדומה.

התקשורת היא אחד הכלים העוצמתיים הישראל - היא משפיעה ציבורית ופוליטית, מחנכת ומעצבת חלק נכבד מהחיים של כולנו. עיצוב המרחב התקשורתי כך שיבטא טוב יותר את המציאות הישראלית הוא הכרחי לבריאות הדמוקרטיה שלנו.

בשעת צפיית השיא, רק  30% מהדמויות המופיעות על המסך הן נשים. נשים מופיעות לרוב בהקשר אישי, ובמידה פחותה בהקשר לאומי וציבורי.

  • רק 11% מתפקידי הפרשנות בתקשורת הישראלית מאויישים על ידי נשים. רק 15% מהעורכים הראשיים הן נשים, ופחות מרבע מתפקידי העורכים הראשיים הן נשים.
     
  • המקום אותו תופסות נשים בתקשורת הוא בעיקר בסיקור תחומים הנחשבים "נשיים". קצה הסקאלה הוא בנושאים כמו צבא וביטחון, בהם אחוז הנשים המסקרות את התחום נמוך מחמישית. המשכה בתחומי כנסת ומפלגות - וגם שם - אחוז הנשים המסקרות נמוך מרבע, וכך בשורה ארוכה של נושאים - כלכלה, פלילי, נדל"ן, תחקירים, ספרות, תחבורה ועוד. התחומים הנחשבים "נשיים", כמו חינוך, בריאות, צריכה, תרבות ופנאי, מאויישים ברובם על ידי נשים.
     
  • 14 שנה מפרידות בין הגיל הממוצע של נשים וגברים בתפקידי הגשת חדשות בטלוויזיה. הנשים המופיעות על המרקע הן צעירות - בגיל ממוצע 35, ואילו גילם הממוצע של הגברים במהדורות החדשות הוא 49. 

מרכז מדיה נשים נוצר כדי לספק מגוון של פתרונות - מועצת החכמות - מאגר מומחיות המיועד לתקשורת; המרכז פועל בשיתוף פעולה עם תא העיתונאיות - גרעין פעיל של עיתונאיות הפועלות לשינוי התקשורת בהיבטים מגדריים.

הכתוב מבוסס על דו"ח הרשות השניה, הנעדרים והנוכחים בשעת צפיית שיא, דוח מעקב, אוקט' 2013  ועל דוח נעמת בעריכת מירב פרץ, מידע'לה - נשים ומקצועות.