תא העיתונאיות נגד השתקת ההטרדות

Written by admin Published in
ענת סרגוסטי

לידי חברות תא העיתונאיות הגיעו מעל 40 עדויות של נשות תקשורת, שלטענתן הוטרדו מינית במשך תקופה ארוכה בידי איש תקשורת בכיר. אף אחת מהן לא מוכנה להתלונן. האם הסיפור היה צריך להתפרסם?

הנה דילמה אמיתית שרבות מאיתנו נתקלו בה. בעבודה שלנו יש מישהו שמטריד מינית. הוא מתחיל בחיזור מחמיא, והמוחמאת מסמיקה, וממשיכה הלאה. הוא ממשיך בהזמנה לבילוי משותף. היא שוב מסרבת בנימוס. הוא לא מניח. שולח מסרון בסמארטפון. סירוב. שולח עוד מסרון. מתעלמת. הוא ניגש אליה ומניח יד. היא שוב מסרבת. וזה נמשך ונמשך. בשלב מסוים על הרצף הזה הפך החיזור הסימפטי והמחמיא להטרדה מינית.

זה קורה מולנו. אנחנו רואות ויודעות. המוטרדת שותקת. מעדיפה להתעלם. המטריד לעתים ממשיך, ולעתים מתייאש ועובר לבאה בתור. וכולם מסביב רואים ושותקים. מה אפשר לעשות?

מטבעה הטרדה מינית היא עניין שבינה לבינו. אנחנו חושבים שנשים היום הן מספיק חזקות כדי להתמודד עם הטרדות. אנחנו מעריכים שהן מספיק אסרטיביות כדי להגיש תלונה במשטרה.

אז מתברר שלא. זה קורה רק בעולם מושלם. ואנחנו, מה לעשות, חיות בעולם לא מושלם.

השבוע עלה פוסט בפייסבוק של תא העיתונאיות וזו לשונו:

“לידי חברות התא הגיעו מעל 40 עדויות של נשות תקשורת שלטענתן הוטרדו מינית, פיזית ומילולית, במשך תקופה ארוכה, בידי איש תקשורת בכיר. העדויות מצביעות על דפוס התנהגות חוזר של אותו בכיר, העושה על פי החשד שימוש לרעה בשמו,תפקידו, ומעמדו, תוך שימוש לרעה בכוח המשרה.
כנשים, וכעיתונאיות, תא העיתונאיות שם לעצמו מטרה למגר את התופעה פסולה שפוגעת בנשים בכלל, ובמקרה הזה במקצוע העיתונות, יושרו ואמינותו .
התא ממשיך לאסוף עדויות ומזמין נשים נוספות שנפגעו על פי החשד מידיו של איש התקשורת, הזה או אחר, לפנות ולמסור את עדותן. סיפורן וזהותן יהיו חסויים. באמצעות העדויות שלכן, תוכלנה חברות תא העיתונאיות לפעול באופן חוקי ומעשי נגד איש התקשורת בפרט, ובתופעה בכלל. כל צעד קטן, הוא הישג גדול למלחמה נגד פוגעים מיניים”.
עד כאן לשון הפוסט, שגרר אחריו פרסומים באתרי הברנז’ה למיניהם (וואלה! ברנז’ה, למשל, או במאקו).

 

האם תחקירנית שתגיש תלונה, תמצא אחר כך עבודה?

ועכשיו לדילמות. הפוסט עורר תגובות אוהדות, אך גם נזעמות. איך אנחנו מפרסמות טקסט כזה בעילום שם ובכך מכפישות שורה של אנשי תקשורת בכירים וידועים. ביקורת אחרת הייתה: איך יכול להיות שנשים שעובדות בתקשורת, לא מתלוננות? איך עיתונאיות אסרטיביות יכולות להיות ביקורתיות כלפי נשים אחרות שלא מתלוננות, וכשזה מגיע אליהן – הן לא מעזות להתלונן.

אלה סוגיות חשובות שעלו בדיון שקיימנו לפני הפרסום. והנה חלק מהמחשבות: עיתונאיות אינן בהכרח יותר חזקות מנשים אחרות. הסיטואציה שבה מתרחשות הטרדות מיניות בגופי תקשורת היא כשהנשים הן בדרך כלל צעירות מאוד ונמצאות בדרגים זוטרים. והגברים הם בכירים יותר, בעלי ניסיון, בוגרים יותר בגיל וכמובן מפורסמים יותר. האם זו סיטואציה שמאפשרת לאישה צעירה מוטרדת להגיש תלונה?

תעשיית התקשורת היא קטנה מאוד וכולם מכירים את כולן. האם תחקירנית צעירה שתגיש תלונה תוכל אחר כך למצוא עבודה?

בכלי תקשורת רבים אין אדם/אישה עם שם ופנים ונגישות שהוא הממונה על חוק הטרדה מינית. החוק מחייב כל ארגון שיש בו יותר מ-25 עובדים למנות מישהו שאחראי על החוק ואליו אפשר לגשת, להתייעץ, להתלונן וכו’. אז לעתים אין אפילו מנגנון כזה.

יש בידינו עדויות של נשים רבות שהוטרדו בצורה כזו או אחרת, אף אחת מהן לא מוכנה להתלונן. הן לא מתלוננות מהסיבות שמניתי כאן, וגם משום שאנחנו כחברה לא הצלחנו ליצור מנגנון שיגן על נשים שמתלוננות על הטרדה מינית של בכירים וידוענים. מי שמתלוננת, חייה נהרסים. זו המציאות הקשה. אז קשה לשכנע נשים להתלונן.

בדיון שהתקיים בתוכנית “עושים צהריים עם יעל דן” בגלי צה”ל, מתחה העיתונאית טלי חירותי-סובר מדה-מארקר ביקורת על הפרסום, טענה שהוא אינו אחראי משום שאין מתלוננות והציעה לשלוח כמה מן המתלוננות לבדיקת פוליגרף ועם תוצאות הבדיקה ללכת לעיתון גדול שיפרסם את הסיפור בעילום שמן אבל עם שמו של המטריד.

זו הצעה מעניינת, אם כי במחשבה שנייה אני לא בטוחה שניתן יהיה לקבל הגנה משפטית בתביעת לשון הרע. פוליגרף הוא מכשיר חשוב, אבל לא מהווה כשלעצמו ראייה בבית משפט.

ולכן, בסיטואציה הזאת, אם לא היינו מציפות את העניין, והיינו ממשיכות לשתוק, היינו נותנות לגיטמיציה ומשתפות פעולה עם ההטרדה. העובדה שפירסמנו ובכך הוכפשו כמה וכמה גברים בכירים וידועים בתקשורת היא המחיר. האם זה מחיר גבוה מדי? אני הייתי שמחה אם הגברים האלה, שעובדים בכלי התקשורת וגם הם רואים את מסכת ההטרדות, אם הם היו משלבים ידיים איתנו ודואגים שהארגונים שלהם יהיו נקיים מהטרדות.

כי אם יש דבר שאנחנו יכולים להסכים עליו זה שהטרדות מיניות הן דבר אסור. אסור חוקית ואסור ציבורית ואסור מוסרית.

הופיע במקור בסלונה.